<h1>תניא רבתי סימן ו'</h1>
<h2>דף יט.</h2>
ספר תורה שהקלפים שלו אינן עפוצים כשר הוא לקרות בו.
<h2>דף כא.</h2>
וברכה אחרונה של תורה שאומר חיי עולם נטע בתוכנו, מצאתי בשם רבינו אליעזר בר' יואל הלוי שאותן שאומרים חיי עולם נטעה בתוכנו טעות הוא בידם, דהא מהדר אתורה, והוי מטבע קצר שאינו רשאי לחתום בה בברוך, אלא הכי אמרינן חיי עולם נטע בתוכנו ולא אהדר אתורה אלא אשאר המצות וגמילות חסדים שאנו מודים להקב"ה על שניהם. ויש אומרים וחיי עולם נטע בתוכנו, ושפיר דמי.
(ת"ר) [תנן] אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום. כהן קורא ראשון. ואחריו לוי. ואחריו ישראל. ותניא [גיטין נ"ט ע"ב, נדרים ס"ב ע"א, מו"ק כ"ח ע"ב, הוריות י"ב ע"ב] וקדשתו לכל דבר שבקדושה. לפתוח ראשון. ולברך ראשון. וליטול מנה יפה ראשון. כנסת שיש בה כהן עם הארץ וישראל תלמיד חכם מופלג בדורו, וראוי והגון לקרות ישראל תלמיד חכם תחלה דהא אמרינן במסכת מגלה [כ"ב ע"א] רב קרא בכהנא, לפי שהיה רב גדול הדור. אבל כהן עם הארץ וישראל תלמיד חכם אבל אינו מופלג וגדול הדור, יש לקרות כהן עם הארץ תחלה מפני דרכי שלום. וכהן שנעשה מומר וחזר בו. כבר כתבתי למעלה בענין ברכת כהנים אם ראוי לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו. יש שאוסרים ויש שמתירין.
הקורא בתורה אין לו לישען לא על גבי הכותל ולא על גבי הדוכן שמניחין עליו ספר תורה. דגרסינן בירושלמי דמגלה [פ"ד ה"א]. ר' שמואל בר' יצחק עאל לבי כנישתא חמא חד בר נש דמתרגם סמיך לעמודא. אמר ליה אסיר לך כשם שנתנה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. וכל שכן הקורא שאסור ליסמך בשום מקום.
<h2>דף כא:</h2>
בתשובות הגאונים על החזן הקורא בשביל העולה. מי שיקרא החזן ושותק העולה לקרות אי נמי קרי בהדיה, לא שפיר עבדי ולא נפיק ידי חובתיה אותו המברך בתורה בקריאת החזן, דלא אשכחן דבכי האי גוונא יכיל איניש לשוויא שליח. ובשם רב נטרונאי גאון מצאתי שהחזן מותר לסייע את הקורא ואת המתרגם ואת המפטיר בין בקול גדול בין בקול נמוך ואין בכך כלום. ומנהגנו לסייע החזן את המפטיר ואת הקורא בתורה ולא ראינו מי שימחה בדבר. אמנם צריך החזן להמאיך קולו ולא להגביה קולו כקול הקורא. דתרי קלי כחדא לא משתמעי.
אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת. וידבר עולה מן המנין. הני עשרה פסוקין כנגד מי. כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת. ואמרי לה כנגד עשרת הדברות. ואמרי לה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. בתנחומא פרשת כי תשא, הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד שלשה אבות שבזכותם נתנה התורה. ובתלמוד שלנו [מגילה כ"א ע"ב, כ"ד ע"א] כנגד תורה נביאים וכתובים. ואם שכחו ולא קראו יותר מט' פסוקים אין מחזירין אותו. כך מצאתי בשם הר' מאיר.
<h2>דף כג.</h2>
תנו רבנן הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה ואפילו קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הצבור. יש מפרשים שהוא הדין לכל הקריאות עולה הקטן, וזהו ששנינו [מגילה כ"ד ע"א] קטן קורא בתורה. ירושלמי [מגילה פ"ד ה"ג] רב זעירא בשם רב ירמיה אמר העבד עולה לז' קרואים. ופוחח ומי שראשו מגולה אסור לקרות בתורה. כמו שמפורש במסכת סופרים [פי"ד הט"ו].
<h2>דף כג:</h2>
ואסור לו לאדם לצאת מבית הכנסת בשעה שספר תורה פתוח וקורין בו. אבל מותר לצאת בין קריאה לקריאה. אבל בין פסוק לפסוק אסור לצאת. ירושלמי [מגילה פ"ד ה"ד] התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר.
<h2>דף כד.</h2>
אין פוחתין מעשרה פסוקין בבית הכנסת. וידבר עולה מן המנין. הני עשרה פסוקין כנגד מי. כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת. ואמרי לה כנגד עשרת הדברות. ואמרי לה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. בתנחומא פרשת כי תשא, הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים כנגד שלשה אבות שבזכותם נתנה התורה. ובתלמוד שלנו [מגילה כ"א ע"ב, כ"ד ע"א] כנגד תורה נביאים וכתובים. ואם שכחו ולא קראו יותר מט' פסוקים אין מחזירין אותו. כך מצאתי בשם הר' מאיר.
ומקום שיש שם עשרה ואין בהם שבעה שיודעין לקרות בתורה קוראין היודעין לקרות בתורה שנים או שלשה פעמים ומותר. ואין בזה מוציא שם שמים לבטלה. וכן מפורש בתוספתא דמגלה [פ"ג ה"ו] בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ואפילו שבע פעמים. וראוי לקרותו לשבעה לאחר שירד וישב ולא עד שהוא עומד בספר תורה במקום קריאתו כדי שיתנכר הדבר לבני בית הכנסת.
<h2>דף לב.</h2>
ואמר התם בירושלמי [ברכות פ"ה ה"ג]. היה קורא בתורה ונשתתק יעבור אחר תחתיו, ומתחיל ממקום שהתחיל הראשון ומברך לפניה ולאחריה. ואם תאמר יתחיל ממקום שפסק. הראשונים נתברכו לפניהן והאחרונים נתברכו לאחריהן. וכתיב (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה. שתהא כולה תמימה.
בתשובות הגאונים על החזן הקורא בשביל העולה. מי שיקרא החזן ושותק העולה לקרות אי נמי קרי בהדיה, לא שפיר עבדי ולא נפיק ידי חובתיה אותו המברך בתורה בקריאת החזן, דלא אשכחן דבכי האי גוונא יכיל איניש לשוויא שליח. ובשם רב נטרונאי גאון מצאתי שהחזן מותר לסייע את הקורא ואת המתרגם ואת המפטיר בין בקול גדול בין בקול נמוך ואין בכך כלום. ומנהגנו לסייע החזן את המפטיר ואת הקורא בתורה ולא ראינו מי שימחה בדבר. אמנם צריך החזן להמאיך קולו ולא להגביה קולו כקול הקורא. דתרי קלי כחדא לא משתמעי.
וראוי לכל אחד ואחד מישראל להסדיר פרשיותיו שתים ושלש פעמים שאם יעלה לקרות בתורה תהא קריאתו סדורה בפיו. וכן מפורש בתנחומא פרשת וישמע יתרו. וידבר אלהים. זהו שאמר הכתוב (איוב כ"ח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואחר כך ויאמר לאדם וגו', למדתך תורה דרך ארץ שאם תהא בך תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותו בינך לבין עצמך שתים או שלש פעמים. מעשה בר' עקיבא שקראו החזן ברבים לקרוא בתורה ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו רבינו לא כך למדתנו כי היא חייך וארך ימיך ולמה נמנעת לעלות. אמר להם העבודה לא נמנעתי מלעלות אלא שלא סדרתי אותה שתים ושלש פעמים שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיפשוט אותו שתים ושלש פעמים בינו לבין עצמו, שכן מצינו בהקב"ה שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות והתורה גלויה לפניו (ככוכב) [ככתוב] אחד וכשבא ליתנה לישראל כתוב בה אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה. ואחר כך ויאמר לאדם. וכן כתיב (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה בינו לבין עצמו. ואחר כך לאמר.
